במרכז שלוש העבודות שמציגה חמוטל כהן עומד שעון השבת כמושא מחקר. כמנגנון משמש החפץ בעיקר כפתרון הלכתי, שמאפשר לעקוף את פעולת ההדלקה שמבצעת יד אדם על ידי תכנון מראש של זמן הפעלת המכשיר בשבתות ובחגים. כהן מזהה את שעון השבת כחפץ בעל כוח ועניין, ומפתחת שפה חזותית באמצעותו ובהשראתו.

בעבודה מעגל שעונים חיברה כהן 12 שעוני שבת במעגל סגור, כשכל שעון מפעיל בתורו את השעון הבא אחריו. כך נוצר תהליך עבודה ללא הפסקה, כאשר העבדה עצמה אינה אלא הפעלה של מערכת הפעלה- פעולה תמוהה וחסרת תכלית, שהופכת את הפסל למעין ייצוג של מרדף סזיפי אחרי הזמן. 

שעון השבת מורכב ממעגל זיזים שכל אחד מהם מגלם רבע שעה. בעבודה נוספת יצרה כהן פסל מוגבה של זיז אחד מוגדל, המתפקד כטוטם מופשט ומוכתר כייצוג אותנטי ליחידת זמן.

בעבודת הקיר המתפרשת על פני כל חלל החדר, מודבקים בפעולה עמלנית אלפי זיזים קטנים על הקיר. שורות הזיזים מקיפות כתמים וקילופים, ויוצרות דימוי חזותי לשכבות הזמן הניכרות על פני הקירות. מערכת הזיזים שמרכיבה את שעון השבת מתפרקת באופן שמאפשר אחיזה של זמן וצבירתו.