​

אוהל בתוך בית הוא מבנה עוטף, חמים, ארעי ואישי. בניית אוהל מאולתר בבית היא כמו תיקון שקיות תה משומשות. פעולת התיקון, המדויקת בתשומת הלב המתמסרת שלה, מנסה לשמור על הקיים, לעצור את התזוזות המהירות והשינויים ומבקשת להתמקד ולהיות ברגע מסוים מתמשך. זוהי פעולה של חמלה ומשטור בו זמנית, פעולה שדואגת להמשך הקיום של שקיות התה אבל בו בזמן נואשת ממנו, מנסה להמשיך ולהיות. התיקון העדין והמדויק מסמן את הקרעים ובו זמנית יוצר חורים חדשים בפעולת התפירה הידנית, מדגיש את הפגום. החיבור של התיונים אחד אחר השני לשמיכה אחת גדולה היא פעולה של תקווה וציפייה, של קרבה, תוך מודעות לחוסר המשמעות השימושית שלה. משחק של שליטה וחוסר שליטה נוצר בין הכתמים האקראיים על שקיות התה שהושרו במים ויובשו, לאמנית שמנסה לסדר אותן בשורות. התיון התעשייתי, הלא טבעי, נקי וסטרילי, המבוית, מתגלה בלכלוך שלו לאחר שהשתמשו בו, חושף את הארעיות והשבריריות של הניסיון לשמר וליצור ביטחון ובית- החיפוש אחר חום בדבר מזויף.